פסק-דין בתיק ת"א 9779-04-10

בהתאם להסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 23.12.2008 (להלן - ההסכם), השכירה הנתבעת, שהיא התובעת בתביעה שכנגד (להלן - הנתבעת), לתובעים, שהם הנתבעים בתביעה שכנגד (להלן - התובעים), דירה ברחוב הרב עוזיאל בירושלים למשך שנה, מיום 31.12.2008 ועד יום 30.12.2009.

עיקר טענת התובעים בתביעתם היא, שחרף העובדה שכבר בעת החתימה על ההסכם הבהירו כי הם מחפשים דירה ללא בעיות רטיבות, בדיעבד התברר להם כי הדירה ששכרו הייתה נגועה בבעיות רטיבות קשות. מכאן תביעתם בסך של 78,521 ש"ח, המורכב מפיצוי כספי והחזרי תשלומים שונים, בעוד רכיב התביעה העיקרי, בסך של 55,616 ש"ח הוא החזר שיעור של 80% מדמי השכירות ששילמו. כן נתבע החזר פיקדון בסך של 10,000 ש"ח, שהפקידו התובעים בידי הנתבעת.

בתביעה שכנגד תבעה הנתבעת סך של 15,900 ש"ח עבור הוצאות שונות שנדרשה להוציא עבור תיקון הדירה לאחר עזיבת התובעים את הדירה בתום תקופת השכירות. עם זאת ציינה הנתבעת, כי מסכום זה יש להפחית את כספי הפיקדון שהפקידו התובעים בידיה כאמור, בסך של 10,000 ש"ח.

א.         הסכם השכירות, עיקרי התביעות וראיות הצדדים

            הסכם השכירות

2.         הסכם השכירות נחתם כאמור, ביום 23.12.2008, ועל-פיו הושכרה הדירה החל מיום 31.12.2008 עד יום 30.12.2009, אך גם נקבע כי הנתבעת תוכל להסכים להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת (סעיף 2).

הסכם השכירות נערך על גבי טופס מודפס של הסכם שכירות, שעליו נוספו תוספות רבות בכתב-יד. כך בין השאר, הוסף בכתב-יד כי על התובעים להחזיר את הדירה בתום תקופת השכירות בעודה נקייה ומסוידת (סעיפים 2 ו-3).

3.         הוראה נוספת בהסכם אשר נוספה בכתב-יד מתייחסת למצב שבו תימצא בדירה בעיית רטיבות. כך נקבע בהוראה זו, אשר נוספה בשולי ההסכם והצדדים חתמו לצידה (הוראה זו תכונה להלן - סעיף הרטיבות):

                        "במידה ויהיו בעיות כלשהן של רטיבות בדירה ויביאו לכך שצד ב' [התובעים] לא יוכל להמשיך להשתמש בדירה למגורים, רשאי צד ב' [התובעים] לפנות את הדירה בכל עת שימצא לנכון וצד ב' [התובעים] לא ידרוש מצד א' [הנתבעת] כל פיצוי בגין הפרת הסכם ולא יהיו כל טענות מצד א' [הנתבעת] לצד ב' [התובעים] וכן מצד ב' [התובעים] לצד א' [הנתבעת], וצד א' [הנתבעת] מתחייב להחזיר לצד ב' [התובעים] את ההפרש של שכר-דירה ששולם מראש לאותו חודש".

4.         אין מחלוקת, שהתובעים ביקשו להיכנס אל הדירה כבר ביום 31.12.2008, וזאת כדי שלא יאלצו לשלם דמי שכירות לחודש נוסף עבור הדירה ששכרו קודם לכן. זאת הגם שידעו שבאותו יום שבו נכנסו אל הדירה, עזבו אותה הדיירים הקודמים, ולפיכך לא יוותר זמן שיאפשר את ניקוי הדירה לאחר עזיבת הדיירים הקודמים.

כפי שעוד יובהר בהמשך הדברים, גם אין מחלוקת כי חרף טענת התובעים שזמן קצר אחרי שנכנסו לדירה התגלו בה בעיות רטיבות, הם בחרו להישאר בדירה למרות הוראת ההסכם כאמור, ועזבו אותה רק ביום 22.11.2009, זמן קצר לפני תום תקופת השכירות. יוער, כי אין מחלוקת שלא שולמו דמי שכירות עבור החודש האחרון, שבו לא גרו התובעים בדירה.

            התביעה העיקרית (תביעת התובעים נגד הנתבעת) ועיקרי טענות התובעים

5.         בכתב התביעה טענו התובעים כי קודם לשכירת הדירה הנדונה, גרו בדירה שכורה אחרת בבניין סמוך, שאותה נאלצו לעזוב בשל בעיות רטיבות. בעניין זה חשוב להעיר כבר עכשיו, כי לא הובאה לכך כל ראייה. מטעם זה, בעת חתימת ההסכם לשכירת הדירה הנדונה, הקפידו לוודא כי בדירה שעמדו לשכור אין בעיית רטיבות ומטעם זה אף נוסף בהסכם סעיף הרטיבות. לפיכך ולטענתם, לאור העובדה שנאמר להם כי אין בדירה הנדונה בעיות רטיבות, הסכימו להתקשר בהסכם.

למרות זאת, כך לטענת התובעים, זמן קצר לאחר שנכנסו לדירה, התגלו בה בעיות רטיבות קשות, אשר בין השאר נבעו מנזילות מכיוון גג הרעפים של הדירה. פניותיהם אל הנתבעת לא נענו ובכל מקרה לא נענו במלואן וחרף תיקונים של הגג, לא נפתרה בעיית הרטיבות.

סמוך לפני עזיבת התובעים את הדירה, ביום 16.11.2009, הזמינו את המהנדס יגאל ברגמן כדי שיחווה את דעתו בעניין מצב הדירה, ועל-פי ממצאי חוות-דעתו, בדירה אמנם נתגלו מפגעי רטיבות ועובש, כפי שיפורט בהמשך הדברים.

6.         בכתב התביעה טענו התובעים כי בעצם ההתקשרות נהגה הנתבעת בחוסר תום לב, תוך הצגת מצגי-שווא בעניין מצב הדירה. לטענתם, אילו ידעו כי הדירה לא תהיה ראויה למגורים, לא היו מתקשרים בהסכם ולא היו שוכרים את הדירה. מכאן תביעתם כאמור, להחזר המגיע לכדי שיעור של 80% מדמי השכירות ששילמו, ובסך הכול סך של 55,616 ש"ח, וכן להחזר הפיקדון בסך של 10,000 ש"ח שהופקד בידי הנתבעת לכיסוי הוצאות תיקון נזקים לדירה, אשר עשויים היו להיגרם על-ידי התובעים בעת ששכרו אותה.

בנוסף לכך טענו התובעים, כי דירה נוספת בבעלות הנתבעת המצויה מתחת לדירה ששכרו, הייתה מחוברת לאותו שעון מים שאליו חוברה דירתם. לפיכך תבעו החזר הוצאות המים שהוצאו עבור השימוש במים באותה דירה בסך של 1,000 ש"ח. לטענתם, גם תשלום הארנונה ששילמו, כלל גם את הדירה התחתונה ולפיכך תבעו החזר בסך של 800 ש"ח. שני סכומים אלו התבססו על הערכה ולא נתמכו בראייה כלשהי.

סכומים נוספים שתבעו התובעים הם חלקם בתשלום למתווך בסך של 6,105 ש"ח, דמי הובלת המיטלטלין לדירה בסך של 3,200 ש"ח והחזר התשלום ששילמו למהנדס ברגמן, בסך של 1,800 ש"ח.

סך הכול תבעו התובעים מהנתבעת, סך של 78,521 ש"ח.